הפרויקט נע לסירוגין בין הדיגיטלי לאנלוגי: דימויים הנוצרים במערכת דיגיטלית מודפסים, מצוירים ביד, נסרקים בחזרה ומודפסים מחדש, וכל שלב מוליד את הבא אחריו. המצע הדיגיטלי נבנה מלכתחילה כך שיישאר בו מרחב פתוח שניתן לאכלס, וכל מה שצויר עליו צויר אל תוך הפתח הזה, בתגובה למה שנמצא תחתיו.
המהלך מדומה לקיפול דף נייר. עם כל שכבה מצויירת, הדף עובר קיפול, ולאחריו עוד קיפול שנוצר מהתגובה הדיגיטלית. קיפול רודף קיפול עד כדי כך שהקצוות עוברים שחיקה, ונפתחים קרעים ביניהם. כך גם הדימויים בתערוכה. שרשרת הפעולות מייצרת עקבות בחומר, כל איטרציה מחככת את המדיומים זה בזה. הנרטיב החזותי בתוך כל דימוי הוא תוצאה של המהלך המתמשך הזה, נולדים פתחים בחומר, אלו מנחים את התאפיינות האמצעים האמנותיים המאכלסים כל דור תוצרים בתורו.
הפרויקט קורה באמצעות פעולה חזרתית של סריקה, הקפאה של סצנה ברגע מסוים בזמן. על גבי ההקפאה נבנת סצנה חדשה באמצעות מדיה מעורבת. כך לסירוגין בכל דור תוצרים פעולת הצילום לוכדת את הרגע, פעולת הציור והמניפולציות הדיגיטליות מפיחות בו חיים חדשים. המהלך שואל שאלות על גבולות המדיום, ומייצר הזדמנות לתפוס ולהתבונן בפעולת הצילום מזווית אקספרימנטלית.
אופי התהליך נקשר אל מרחב התצוגה של גלריה אינדי, המציעה התבוננות רחבה על שדה הצילום המקומי ועל צורות שונות בהן אנו חווים צילום היום.
אודות
קארין קימל היא אמנית אוטודידקטית הפועלת במרחבים של אנימציה, אמנות ממוחשבת, ציור ומיצב.
עבודתה משלבת תכנות מערכות ממוחשבות וגנרטיביות שבונה בעצמה, מזינה אותן בתכנים שונים ומעצבת את אופן פעולתן. במקביל היא פעילה במדיום הציור, ושואפת לשזור בין המדיום האנלוגי למערכות הדיגיטליות.
קארין מחפשת את האיכות הראשונית שיש באורגני ומבקשת להחדיר אותה אל הדיגיטלי, כך שכל אחד מהם צובע את האחר בתכונותיו. היא חוקרת כיצד ניתן לתרגם לצופה את הפירות של אותו שיטוט: צבע, צורה, מרקם וקומפוזיציה, המשתלבים מכל מדיום אל מרחב חדש המאגד את הדיאלוג ומוליד מתוכו שפה חדשה.
השתתפה בתערוכות ופרויקטים במוזיאונים וגלריות בארץ ובעולם. לקחה חלק בתוכניות שהות שונות, ביניהן Berlin × Sonar+D. לצד הפעילות האמנותית קימל פעילה בשדה המוזיקה כמתקלטת.
